This story appears in the May 2015 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.
Story by Daphne Raz Photographs by Eddie Gerald
מאת דפנה רז
צילום אדי גרלד
עמק קטמנדו
מטיילים רבים מתעכבים בקטמנדו הסואנת רק כדי להצטייד ולהמשיך הלאה אל הרי ההימלאיה, האטרקציה התיירותית הגדולה של נפאל, אך בעיר ובעמק החובק אותה, שהוכר כאתר מורשת של אונסקו, יש ריכוז של מוקדים היוצרים מרקם היסטורי ותרבותי מרתק. צריך רק לעצור את העיר ולהתבונן.
בירת נפאל הייתה עד המחצית השנייה של המאה ה-18 אחת משלוש ממלכות עצמאיות ששכנו בסמיכות בעמק קטמנדו פטן ( Paten ) בקטפור ( Bhaktapur) וקטמנדו עצמה.
כיכר הארמון ( Durbar Square ) של ממלכת קטמנדו שוכנת היום בלב הבירה המודרנית. במתחם 60 מונומנטים, מקדשים וארמונות מהמאה ה-17 וה-18, הארמון הראשי, הנומן דוקה דורבר ( Hanuman Dhoka Durbar ) הורחב ושופץ אחרי איחוד שלוש הממלכות ב- 1789 והוא נחשב למופת האדריכלות הנפאלית הייחודית, המצטיינת בתגליפי עץ מהודרים. מול הארמון הציב המלך פסל של האל הקוף הנומן כדי שישמור עליו מכל רע, אך למרות זאת ידע הארמון מזימות ותהפוכות רבות.
במקדשים הרבים הממלאים את הכיכר יש תנועה מתמדת של מאמינים הבאים להתפלל ולהניח מנחות. הידוע והעתיק שבהם הוא טלג'ו ( Taleju ) המתנשא לגובה של יותר מ-40 מטר בחצר קטנה ההומה יונים, מעט לפני שורת המקדשים, מצטופפים מבקרים המקווים להציץ בפניה של קומארי - ילדה אשר נבחרה להיות אלה חיה עד הגיעה לפרקה. בקצה המתחם מתחיל רחוב פריק ( Freak ) שהיה מעוז ההיפים, שמצאו בו גן עדן חופשי בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה.