This story appears in the November 2017 issue of NG Traveler magazine, Israel edition.
Sakhalin. Beyond Russia headlines
Story by Daphne Raz Photographs by Eddie Gerald
מאת דפנה רז
צילום אדי גרלד
סחלין בים, באויר וביבשה
"האי סחלין שוכן בים אוחוצק ויוצר מחסום מהים הנמשך כמעט אלף ורסטות לאורך חופה המזרחי של סיביר ולשפך הנהר אמור. צורתו נמתחת מצפון לדרום, ולדעת כותב דברים אלה, המתאר שלו מזכיר דג חדקן..." כך מתאר הסופר אנטון צ׳כוב את האי השוכן במזרחה הרחוק של רוסיה. אורכו של האי הוא 900 ורסטות ; בנקודה הרחבה שלו הוא מגיע ל-125, במקום הצר ביותר ל-25 ורסטות. הוא פעמיים גודלה של יוון, ופעם וחצי גודלה של דנמרק.״ מידות שמונה צ׳כוב בוורסטות, מידה רוסית ישנה, קרובות מאוד לאלה הנמדדות כיום בקילומטרים.
המרחק והמיקום הגיאוגרפי של סחלין ( Sakhalin ) הנמצאת כ-6,500 קילומטרים מזרחית למוסקבה, הכתיבו לאי הגדול והפראי הזה היסטוריה של מלחמות וכיבושים, שמהדהדים בו גם כיום. חופיו הדרומיים יושבו לראשונה בדייגים יפנים שהגיעו מהוקאידו ( Hokkaido ),האי הצפוני ביותר של יפן, המופרד מסחלין במצר של 40 קילומטרים בלבד. אל קצהו האחר של האי באו מצפון הרוסים, והוא נוהל על פי הסכם שנחתם על ידי שתי המדינות עד שרוסיה רכשה את כל שטחו ב-1875 . בתחילת המאה ה-20, בעקבות מלחמת רוסיה-יפן, חזרה יפן לשלוט באי עד שכולו הוחזר לברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה.
“אז באת לחור שכוח האל הזה,״ אומרת לצ׳כוב רעייתו של אחד מאלפי האסירים שהוגלו לאי הרחוק הזה כאשר שימש מושבת עונשין של האימפריה, הסופר ביקר בסחלין ב-1890 לאחר מסע חוצה סיביר, כשמחלת השחפת כבר קיננה בגופו. ספרו “האי סחלין״, המבוסס על הרשימות שכתב בחודשי שהייתו באי, הוא מסמך ספרותי, ובעיקר חברתי, אשר השפיע על הלך רוחו ועל יצירתו.
כיום, במקום אסירים מגיעים לאי נציגי חברות נפט וגז, אך יופיים הפראי של הים, האדמה והשמים כמעט שלא השתנה. חופי ים אוחוצק ( Okhotsk ) הקר מקיפים לב הררי עטור יערות עבותים שבהם דובים משוטטים; עשרות הרי געש רדומים מותירים את עקבותיהם בנוף, והתושבים מספרים סיפורים מרתקים על האופן שבו הם או הוריהם, או הורי הוריהם, מצאו את דרכם לכאן.
הסרטן שאחז ולרי בידיו היה עצום. הסירה התנודדה כאשר הרים אותו מתוך המלכודות ששלו עובדיו מתוך הים. את סרטן קמצ׳טקה, שצבעו אדום עז, ניתן למצוא רק בחלק זה של העולם. צפינו מרחוק במושבת כלבי ים הנהנית מקרני השמש על מקבץ סלעים המגיח מהים. הדייגים הטילו חכה והעלו אותה כאשר דגים מתנוצצים מעל ארבעה קרסים. הנקבות, שבטנן העגולה מלאה בביצים, והצעירים נזרקו בחזרה לים. הזכרים והסרטנים העצומים הוגשו לארוחת הצהריים במלון של ולרי.
ולרי הוא הבעלים של מלון Aquamarine סמוך לחוף הים בכפר לסנויה Lesnoe. באמצע השבוע היינו המבקרים היחידים במקום, אך בסופי שבוע מגיעים לכאן אורחים רבים. הדיג, בים ובאלפי הנחלים והאגמים של סחלין, הוא יותר מתחביב - הוא חלק בלתי נפרד מהכלכלה והתרבות של תושבי האי.
בשבת ציינו את חג אהבת המשפחה והנאמנות. הצטרפנו לשיירת רכבים של קבוצה המכנה את עצמה “החברים של סרגיי שארוף״ בנסיעה לכף וליקן ( Velikan ), שתצורות סלעיהן המזדקרים מתוך הים הן מן המראות המוכרים של האי. בפאתי העיר הנוף האורבני מתחלף עד מהרה בטבע פראי. עברנו על פני אגם גדול ופנינו לדרך עפר. דיונה גבוהה עטורת צמחים עשבוניים הסתירה את הים. מעברו האחר נראו עצי המחט הכפופים מהרוח כמו עצי בונסאי.
על החוף חיכה לנו סרגיי ברכב באגי לבן, שנתרם על ידי חברת הנפט אקסון למכללה שבה הוא משמש דקן מחלקה. “עם הרכב הזה אין לסחלין קצה,״ אמר כאשר הצטרפנו אליו לנסיעה על רצועת החוף הרחבה, שלאורכה השתכנו נופשים באוהלים, ילדים שיחקו עם כלבים ופרות טבלו את טלפיהן במים. “הקיץ שלנו כה קצר עד שאפילו הפרות רוצות לשחות,״ אמר בחיוך. חנינו בכף וליקן ופסענו בחול הרך עד קשת הסלע הגדולה, שמבעד לה עפים השחפים במהירות. השמים היו בהירים ומפוספסים בענני נוצה, ועל פני המים נראו כיפות קצופות שלא הבשילו לכדי גלים משתברים. להפך - הנחשולים הקטנים התיישרו, קרירים ומאופקים, ככל שהם התקרבו לחוף.
לפתע הופיעו חותרי קיאקים וגולשי סאפ משום מקום. בקצהו האחר של החוף הספיקו חברי הקבוצה להתארגן לארוחת צהריים. תה נמזג לכוסות, ומרק דגים התבשל בסיר. ישבתי עם סרגיי על החול והוא סיפר לי על אביו, שהגיע לסחלין בעקבות שירותו הצבאי. “היו לו אפשרויות אחרות אבל הוא בחר להישאר כאן,״ אמר. סרגיי ויתר אף הוא על הצעות בתחום האקדמי, והעדיף להישאר באי, ומאז הוא מקדיש את זמנו להכיר כל פינה בו: “הרוסים שחיים כאן לא רואים את המקומות היפים באמת. אני אוהב לטייל ולקחת עמי את משפחתי וחברים.״ לפני כמה שנים הוא יצא עם חבריו לסיור של שלושה שבועות ברחבי האי, ובסופם הוא כתב את ספר המדריך היחיד המקיף של סחלין שמתורגם בימים אלה לאנגלית. את שעות אחר הצהריים העברנו בעצלתיים. לאחר ארוחת הפיקניק נשכבנו על החצץ שספג את חום השמש. נטליה אוסיפובה, מנהלת לשכת התיירות של סחלין, צעדה בנחישות אל תוך המים הקרים בלי להסס - לא פלא, האישה המרשימה הזאת, ד״ר לביולוגיה ימית, ניהלה 300 גברים בתחנת מחקר באנטארקטיקה. עתה היא מסורה לקידום התיירות למקום שגם היא אימצה אל לבה.
A local woman holds a tray of cooked giant red Kamchatka crabs