This story appears in the July 2017 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.

Escapism in the Philippines

Story by Daphne Raz    Photographs by Eddie Gerald

מאת דפנה רז

צילום אדי גרלד

הריאליטי של הפיליפינים

מי שאינו יכול לשהות באי בודד במשך שלושה חודשים בתוכנית ריאליטי צריך לבחור. והבחירה בין 7,000 פלוס האיים של הפילפינים אינה קלה. מה גם שכל אחד מהם ניחן באופי משלו ובהרבה יותר מאשר רק חופי חול לבנים

בוהול

שיט לאור גחליליות, יצורים זעירים פקוחי עיניים והררי שוקולד

 

בחלקים גדולים של קו החוף של בוהול (Bohol), כ-700 קילומטרים מדרום לבירה, מנילה, המפגש בין הים ליבשה הוא סלעי וסוער. באחד החופים האלה ניצבת אנדרטה לברית הדמים שנכרתה ב-1565 בין מיגל לופז לגספי הספרדי ובין שליט בוהול באותו זמן, ראג'ה סיקטונה. מחוות השלום ראויה לציון, בייחוד לאור קבלת הפנים הקטלנית שזכה לה מגלה הארצות פרדיננד מגלן, האירופי הראשון שכף רגלו דרכה בפיליפינים, כאשר נרצח בעימות עם תושבים מקומיים שלא בירכו על הפלישה לשטחם.

ברית הדמים היא תחילת תקופה של מאות שנות שלטון קולוניאלי ספרדי שהשאיר את חותמו ברחבי הפילפינים, ועדיין ניכר בעיקר באמונה הקתולית האדוקה של תושבי המקום. על כך מעידה הכנסייה העתיקה בבקליון ( Baclayon), העשויה אבן אלמוג שנחצבה מהים, ונחשבת לשמורה ביותר מסוגה באסיה כולה (אם כי המבנה הנוכחי משוחזר ברובו, בשל ההרס שזרעו איתני הטבע שהכו בה בפעם האחרונה ברעידת אדמה ב-2013).

 

ככל שמרחיקים מהחוף למרכז האי הנוף הולך ומוריק. הכביש מתפתל ברכות, עובר על פני בתי חווה שבחצרותיהם האחוריות חלקות אורז מוצפות, תאואים הנחים מעבודתם, צמחי בננה עמוסי פרי ודקלי קוקוס נישאים, שבחלק מהם מותקנות צינוריות לאיסוף נוזל שממנו מכינים משקה אלכוהולי חריף. כאן עוצרים בגן פרפרים, וכאן בגשר במבוק התלוי מעל ערוץ גועש. פה ושם נראות סככות מיניאטוריות של חוות לגידול תרנגולי קרב לתחרויות.

 

הדרך חולפת ביער מהגוני אפלולי שניטע על מנת למנוע את סחף הקרקע. בסופו של היער נגלה נוף בעל מראה ביזארי כמעט של מישור המנוקד בגבעות עגלגלות ומדויקות. אלה הן גבעות השוקולד – תצורות קרקע, 1,776 במספר ליתר דיוק, שנוצרו על ידי בלייה של אבן גיר שהתרוממה מהים. הגבעות, המכוסות צמחייה שנעשית חומה בעונה השחונה, משתרעות על פני כ-50 קילומטרים רבועים והן זכו למעמד של אתר מורשת טבע של אונסקו.

1/39

פלא טבעי זעיר בהרבה הם קופיפי טרסיוס הפיליפינים, האנדמיים לאזור, ואשר נמצאים בריכוז גבוה במיוחד בבוהול. אך גם ריכוז גבוה הוא דבר יחסי – אלה הם יצורים ליליים ויחידאיים, המתפרשים על פני שטחים עצומים. נסו לאתר בעל חיים שגודלו כשל כף ידכם בקושי, הנצמד לענף גבוה, אשר רק החזר האור משתי עיניו העגולות מרמז על מקום הימצאו. למרבה הצער אוכלוסיית קופיפי הטרסיוס קטנה מאוד כאן ובאיים אחרים בגלל הרס היערות, שהם מקום החיות שלהם. מעריכים שרק כאלף מהם חיים בטבע.

כיצד ניתן בכל זאת לצפות בפרימאט הקטן ביותר בעולם? שמורה פרטית המשמשת מפלט לקופיפים, מאפשרת ביקור תחת השגחה קפדנית. בשמורה כולה יש כמאה פרטים, ורק שמונה מהם נמצאים בתורנות במתחם האורחים. "מצאנו שישה מהם," מספרת המדריכה בלחש לאחר שהצוות קיים מפקד בוקר. אנחנו מבחינים בנקבה שצבעה חום בהיר וזנבה הארוך מקופל. היא מביטה בנו ללא חשש, רק שמץ של עייפות ניכר בה לאחר לילה של ציד.

לפנות ערב אנחנו יוצאים לשיט על נהר האבטן (Abatan), אחד מארבעת הנהרות הראשיים של בוהול, המתחילים בסדרת מעיינות ומפלים מדורגים וזורמים הלאה אל החוף. חורשות צפופות של מנגרובים מצלות על הגדות. את מקהלת החרקים והציפורים מפריעה מפעם לפעם צהלת ילדים הקופצים למים מחבלים התלויים על ענפי העצים. ממזח בגדת הנהר נשמעים קולות שירה ונקישה קצבית – קבוצת תרבות של נערות ונערים מאחד הכפרים הסמוכים מדגימה ריקודים מסורתיים, בהם הטינקלינג, שבו הם מקפצים במיומנות בין מוטות במבוק. ככל שמחשיך מתגברת תאורה מיוחדת – הגחליליות בוחרות להן מנגרוב לטעמן, והן מאותתות בצמרתו עד שקשה לעתים להבחין בין זוהרן ובין נצנוצי הכוכבים בשמים.