This story appears in the June 2015 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.

Scenes from Loei

Loei Province,Thailand.      Photographs by Eddie Gerald

מאת אדי גרלד

פירוש שמו של חבל לואי שעל גבול לאוס מבטא היטב את מהותו - מקום הנמצא הרחק בקצה. אמנם המרחק הפיזי מבנגקוק הוא רק 520 קילומטרים (כשעה טיסה), אך די בו כדי להציע בריחה מהחום והלחות השוררים ברוב תאילנד.
 

כאן אין מסיבות טראנס, גדודי תרמילאים או זוגות בירח דבש אלא נופים פתוחים של הרי אבן גיר, מפלי מים ומישורים חקלאיים שמגדלים בהם אורז וקפה. התאילנדים מכירים היטב את מעלות המקום, אך מעט מאוד מעשרה מיליוני התיירים הזרים המגיעים למדינה מרחיקים לכאן. קרבתו של לואי לגבול לאוס משפיעה על תרבותו ומסורתו. סטופת פרה תאט סי סונג רק ( Phra That Si Song Rak ) מהמאה ה- 16 נבנתה על יד מלכי תאילנד ולאוס כסמל לאחווה בין ארצותיהם.

 

מוזיאון סמוך משמר אמנות עתיקת יומין של מסכות מסורתיות, הקמות לתחייה בכל שנה בפסטיבל פי טה קון ( Phi Ta Khon ), פסטיבל הרוחות. בכפר מסורתי מדגימים בני תאי דום ( Thai Dom ) את אורחות החיים שהביאו בנדודיהם מווייטנאם ללאוס ומשם לתאילנד. העיירה השוכנת לגדת המקונג, צ'יאנג חאן ( Chiang Khan ) על בתי העץ הנמוכים שלה והמקדשים הקטנים הנחבאים ביניהם, חביבה במיוחד על התיירים המקומיים, והם נוהגים לשוטט בשוק הלילה ולשוט בסירות עץ על מי הנהר. חבל לואי הוא גם ביתן של כמה שמורות טבע. פארק פו רוקה ( Phu Roka ) המשתרע על פני כ-120 קילומטרים רבועים, נחשב המקום הקר ביותר בתאילנד. מראש הר רואה נשקף נוף עצי אורן, והסחלבים הפורחים ביניהם ברוב ימות השנה נהנים גם הם ממזגו הנוח של לואי.

הצלם היה אורח לשכת התיירות של תאילנד בישראל.