This story appears in the October 2015 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.

Spring in Riga

Story by Daphne Raz    Photographs by Eddie Gerald

מאת דפנה רז

צילום אדי גרלד

האביב של ריגה

ריגה התעוררה משנת החורף ביותר ממובן אחד. עיר הבירה של לטביה סובבת במעגלים גיאוגרפיים וכרונולוגיים שכל אחד מהם כאילו שורטט במחוגה. דור צעיר ומשוחרר מצעיד אותה קדימה בלי להביט מעבר לכתף אל עברה המורכב. ביקור בתחילת האביב מגלה כי העיר, שהייתה בירת התרבות התורנית של אירופה בשנה שעברה, נעשית זוהרת ככל שהשנים חולפות והימים מתארכים.

במושגים של עיר עתיקה המרכז העתיק של ריגה עונה על רוב הדרישות: רחובותיה העקלקלים מרוצפים באבנים שהתעגלו והוחלקו על ידי כל מי שעבר בהן במשך מאות שנים, בתיה מצטופפים זה ליד זה, ארבע או חמש קומות לגובה, שניים עד ארבעה חלונות לרוחב, צבועים בגוונים בהירים. כנסיותיה, זו מימי הביניים עם הכיפה העגולה שהייתה הגדולה ביותר בקרב המדינות הבלטיות, וזו בעלת הצריח המחודד שהיה במשך כ-200 שנים מבנה העץ הגבוה באירופה, מציירות קו רקיע מושלם. בצדה האחד יש נהר עם גשרי אבן ובצדה האחר תעלת מים. אבל חומה - אין. פרנסיה המתקדמים של העיר החליטו באמצע המאה ה-19 שחומה היא דבר מיושן שכבר אין בו צורך, וכמו פסל אשר ניצוק לתוך תבנית - נותרה העיר העתיקה על כנה בתחום המקורי שלה.

ריגה תמיד הייתה פרקטית, ואין פלא. בירת לטביה נוסדה בתחילת המאה ה-13 על ידי סוחרים גרמנים, שעשו אותה לבסיס סחר ימי משגשג וחוליה מקשרת חשובה בין מערב אירופה למזרחה ולרוסיה - תפקיד שהיא עדיין מרגישה שהיא ממלאת. הקהילה הגרמנית שמרה על מעמדה גם כאשר העיר היטלטלה על גלי ההיסטוריה, כשהיא עוברת מיד אחת לאחרת עד שלטביה זכתה לתקופת עצמאות קצרה ומתוקה של 20 שנים בין שתי מלחמות העולם.

תחילה האביב, והעיר העתיקה מתכוננת לקיץ ולתיירים שהולכים ומג גלים אותה. שפע של מסעדות מהוקצעות בעיצוב מינימליסטי מעיד על טרנד הקולינריה המתוחכם המציף את ריגה (המחירים כאן יקרים מדי למקומיים, מספרים צעירים המעדיפים לבלות בעיר החדשה), ובוטיקים מדגימים את מגמת האופנה המקומית השואפת להתחרות בלוק הסקנדיג נבי הטבעי אך העדכני.

אך כיכר אחת נותרת ברשמיותה. אולי משום שהיא זוכרת שמבניה נהרסו לגמרי בהפצצות כבדות בעת מלחמת העולם השנייה, כיכר העירייה ( Ratslaukums ) רחבת הידיים אינה מתעסקת בבידור או בבתי קפה. היא שומרת על ארשת פנים רצינית כשבצדה האחד מבני ממשל הבנויים בסגנון הסטליניסטי הכבד, ובכיוון הפתוח אל הנהר ניצבים על משמרתם הרובאים האדומים שלחמו בשורות הבולשביקים. מאחוריהם - המבנה האפור והקודר של מוזיאון המוקדש היום לשנות הכיבוש בידי ברית המועצות, הנמצא בשיפוצים ושוכן כרגע במשכן זמני, ששימש באופן אירוני את השגרירות האמריקנית בתקופה הסובייטית.

אך למרות כל אלה המטילים את כובד משקלם, עיני כל העוברים ושג בים בכיכר נישאות מעלה, אל דמותו הקטנה של חתול שחור בעל סיפור ארוך מימי הביניים (שלא נספר אותו כאן, הניצב בראש מבנה גילדת הרווקים ( House of Blackheads ) ואשר באופן משעשע הפך סמלה של העיר העתיקה.