top of page

This story appears in the October 2013 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.

Gozo - Quiet Side of Malta

Story by Daphne Raz    Photographs by Eddie Gerald

מאת דפנה רז

צילום אדי גרלד

האי האחר של מלטה

מלטה היא זיקית ים תיכונית היא מזכירה את דרום ספרד, אולי חלקים מאיטליה. יוון, יאמרו אחרים. יש גם מי שיזכיר את השפעות קירבתה לצפון אפריקה. מפיקי סרטים יודעים להעריך את התכונה המיוחדת הזאת שלה.

"צילמו כאן את 'גלדיאטור' ואת 'טרויה'," מציין המדריך שלנו, וינס דה בונו, וממשיך למנות רשימה ארוכה של סרטים בעודנו מביטים מטה אל הכפר של "פופאי" שהוסב לאטרקציה תיירותית. המפרצון שבו הכפר שוכן נחבא מתחת לקיצור דרך מנמל התעופה של מלטה, שזה עתה נחתנו בו, אל מעגן המעבורת שתיקח אותנו לאי השכן גוזו. אך האמת היא שמלטה אינה כמו שום מקום אחר שאני מכירה. גם השפה המלטזית - בליל של איטלקית, ערבית, סיציליאנית, קומץ ספרדית ועוד כמה - לא נשמעת כמו שום דבר מוכר, ובה בעת היא מוכרת מאוד. "עברית הפוכה," מגדיר אותה הצלם אדי גרלד, המתלווה אלי.

 

אנחנו נכנסים עם הרכב לתוך בטן המעבורת ועולים לסיפון, מביטים אל ים תיכון כחול ורגוע הרבה יותר משלנו. המעבורת היא הדרך היחידה להגיע אל גוזו. השארנו מאחור את הנוסעים שהגיעו איתנו בטיסה הישירה מישראל והתפזרו בשפע בתי המלון באי הראשי של מלטה. רבים מהם, כמו 60 אחוזים מהמבקרים במלטה, ודאי יעלו על המעבורת הזאת ויערכו טיול יום לגוזו, אך רק מעטים יעשו כמונו וילונו בו.

בשיט האורך 40 דקות אנחנו עוברים על פני קומינו ( Comino ), אי קטן ושומם, לבד ממלון אחד וקומץ תושבים מבוגרים שאינם נוטים לתקשר עם זרים. ממול מופיע גוזו, בתיו הצהבהבים מתרבים על הצוקים בתנופת בנייה לא מחמיאה, אך בשל ההקפדה על שימוש באבן הגיר המקומית בלבד, המבנים, ישנים וחדשים כאחד, מקרינים זוהר מזמין ומסקרן.

מהר מאוד אנחנו מבינים שכל הדרכים בגוזו מובילות לוויקטוריה ( Victoria ), בירת האי, השוכנת על גבעה שבראשה מבצר. "הגנה נגד שודדים," מסביר וינס. "בעת סכנת פלישה מכיוון הים היו תושבי הכפרים נסים במעלה הדרך אל ויקטוריה המבוצרת." קראו לה אז רבאט, וכך המקומיים מכנים אותה גם היום, כאילו מתכחשים לנוכחות הזרה האחרונה במלטה, של הבריטים, שעל שם מלכתם האימפריאלית בירת האי קרויה.

 

ד"ר ג'וזף פארוג'ה, פרופסור לתיאולוגיה, שהיה בעבר כומר הקהילה של סנט ג'ורג' בוויקטוריה, פוגש אותנו במוזיאון איל האג'ר ( Il Hagar ) הצמוד לכנסיית סנט ג'ורג' 

( St. George ). ד"ר פארוג'ה הוא הרוח החיה מאחורי המוזיאון, שבו מוצגים אוצרות הכנסייה לצד ממצאים המספרים את סיפורן של התרבויות שתרמו לאישיותו המיוחדת של האי. "היום גוזו הוא מקום שבו עדיין אפשר להחליט על האופן שבו רוצים לחיות," הוא אומר לי. "כאן אני לא מרגיש מגומד כפי שאני מרגיש בערים גדולות."

bottom of page