This story appears in the November 2016 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.

The Amber Coast

Story by Daphne Raz    Photographs by Eddie Gerald

מאת דפנה רז

צילום אדי גרלד

חוף הענבר

חולות לבנים פוגשים ים צונן, שמש חודרת מבעד ליערות אפלוליים, רוח שורקת על פני דיונות עצומות ועיר החוגגת פסטיבל ימי בחוף הבלטי של ליטא

"אני צייד ענבר," מציג את עצמו איגוריס אוסנץ' במרכז המבקרים של שמורת החוף בקרקלה (Karkle). "אני נכנס לגלים בחורף. יום. לילה. קר. רעב. לעתים קרובות אינני מוצא דבר. לפעמים גושי קרח גדולים פוגעים בי, אך למרות הכאב אני נשאר כדי לתפוס את הענבר." איגוריס, מורה דרך במקצועו, משתף אותנו בשיגעון שלו. "ענבר הוא הזהב הליטאי," הוא מכריז כשהוא פותח את תרמילו, שולף שקית, מוציא ממנה חופן של גושים ומונה את סוגי הענבר ואת סגולותיו. שרף האורנים שגלש לים לפני 60,000 שנים והתאבן נחשב חומר ריפוי טבעי. ריח האורנים העולה מכוסיות וודקה שהושרו בה חתיכות ענבר מעיד על מקורו העתיק והפלאי.

אנחנו אוספים שני שקים מהרכב של איגוריס ויורדים אל החוף. "הסיכוי הטוב ביותר למצוא ענבר הוא אחרי סערה, כאשר הגלים חלשים מעט יותר," הוא מסביר, ומגיש לי בזה אחר זה שני זוגות גרבי צמר שחמותו סרגה, חולצת פלנל, סרבל דייגים מגומי ומגפיים שגדולים עליי בחמישה מספרים. "אם תהיי במקום הנכון בזמן הנכון - המזל יאיר לך פנים," הוא מסיים ושם מקל עם רשת בידיי.

עכשיו, עכשיו, מפציר בי איגוריס ומדגים כיצד לתחוב את הרשת עמוק אל תוך הגלים המשתברים אל החוף עד שהיא מתמלאת באבנים, צדפים, פיסות עץ וכל מה שנשא איתו הים. אנחנו סוחבים את הרשתות הכבדות אל מחוץ למים. איגוריס מרוקן את תכולתם על החול ובוחן בעין חדה את השלל. בתוך רגע הוא שולף גוש צהבהב קטן, ועוד אחד. אני מעלה חרס. אבל אני לא מוותרת, ובעודי רטובה כולי אני מטילה שוב ושוב את הרשת ושופכת את תוכנה, עד שהנה, רגע, מצאתי ענבר משלי.