This story appears in the May 2014 issue of National Geographic Traveler magazine, Israel edition.
The city of Beersheba
Story by Idit Elnatan Photographs by Eddie Gerald
מאת עידית אלנתן
צילום אדי גרלד
באר שבע - סוף סוף לנגב יש בירה
יום ראשון היה יום שמח, חגיגי. היה זה היום שבו שבתי מחופשת סוף השבוע לבאר שבע, לאוניברסיטת בן גוריון שבה למדתי. הדרך, בשני אוטובוסים, הייתה ארוכה ומפרכת, אבל אהבתי אותה. נהניתי לצפות בנופים העירוניים הצפופים שנפתחים לשדות רחבי ידיים ככל שמדרימים, במרחבים הירוקים של החורף, בצהוב של הקיץ. סמוך לבאר שבע השמש תמיד חייכה מאוזן לאוזן, וכשראיתי את השלט הגדול "דרך החופש - דבר כזה עוד לא עשית" שהתנוסס באותם ימים בכניסה לעיר, חייכתי גם אני. כסטודנטית באר שבע אכן הייתה בשבילי הדרך לחופש. מן הסתם, סוד הקסם שלה לא היה טמון במבני הבטון האפורים של העיר, ולא בעוני ובדלות ששררו ברחובותיה, אלא בעיר העליזה ושוקקת החיים שחוברה לה יחדיו - האוניברסיטה, שיצרה נווה מדבר פורח של צעירים וצעירות בתוך שממת הסהרה של שכונות מצוקה, דלות ואנשים קשי יום. הקשר שלי עם העיר עצמה היה מועט. את מרכז העיר כמעט לא פקדתי אף פעם.
במשך שנים הכינוי "בירת הנגב" לא הביא כבוד רב לנגב שזו בירתו. העיר הייתה מוזנחת וסבלה מגירעונות כספיים קשים ומשיעורי פשיעה גבוהים. היא אמנם שימשה כעיר הראשית ליישובי הדרום, אבל ליושבים מצפון לא הייתה סיבה אמיתית להגיע אליה. כך קרה שבמהלך השנים הרבות שעברו מאז סיימתי את לימודיי בעיר, הקשר שלי איתה ניתק לגמרי. לכן כשנשלחתי לבקר בה עכשיו, ציפיתי למעין "מסע שורשים" אותנטי. לרגע לא חשבתי שארגיש כמו מרטי מק'פליי בסרט "בחזרה לעתיד".
עיר עם סיפור
בשנים האחרונות באר שבע עברה מהפך. העיר רוחשת וגועשת ומבעבעת מעשייה - אינספור שכונות חדשות קמו בה, מתחמי קניות, פארקי תעשייה והייטק, ומיזמים רבים לקראת מעבר צה"ל לנגב. העיר המדברית הנמוכה, שהייתה כה מזוהה עם בנייני רכבת נבנית כעת לגובה, את המראה האפור ששלט בעיר מחליפים כעת ירוק של פארקים וגנים ומזרקות צבעוניות, פתרונות תחבורה כמו הרכבת וכביש 6 חיברו אותה למרכז, ואווירת עיר הספר העייפה והמשועממת המונצחת בסדרה הפופולרית "זגורי אימפריה" התחלפה באווירה של התחדשות, התלהבות וגאווה חדשה.
אבל העיר לא מסתפקת בזאת. מבחינתה היא רוצה להראות לכולם שהיא לא רק חכמה וחדשנית, אלא גם יפה ומושכת. ולכן, אחרי שהוכיחה מה היא יודעת לעשות בתחום הנדל"ן והתעשייה, באר שבע רוצה להוכיח שיש לה מה להציע גם בתחום התיירות. "לנו יש את אברהם אבינו," אמר ראש העיר הנמרץ רוביק דנילוביץ' בכנס מיתוג העיר כבירת ההזדמנויות של ישראל שנערך לפני כמה שנים. "לבאר שבע יש סיפור," אמר, ואת הסיפור הזה העיר רוצה לספר עכשיו.
באר שבע שוכנת במקום שבו היה קיים יישוב כבר בתקופה הכלקוליתית. אבל את פרסומה ושמה של העיר הביא לה יקיר העיר, אברהם אבינו, כשהתיישב כאן אחרי שהגיע ממסעו מחרן. העיר קרויה על שם באר המים שחפר אברהם והשבועה שנשבעו לידה הוא ואבימלך מלך גרר כשכרתו ברית שלום.
באר שבע של היום נבנתה בידי הטורקים במקום שבו עמדה העיר המקראית ובשנת 1906 הוכרזה עיר. למעשה, הייתה זו העיר היחידה בארץ שנבנתה בידי השלטון העותמאני והיא הייתה לבירתה המנהלית. העיר תוכננה במתווה של שתי וערב שנחצה על ידי שדרה רחבה, מדרחוב קק"ל של היום. במלחמת העולם הראשונה הייתה באר שבע מרכז לוגיסטי צבאי חשוב. קרב באר שבע שבו הובקעו קווי ההגנה העותמאניים על ידי פרשי האנז"ק האוסטרלים והניו זילנדים שינה את המפה הפוליטית באזור.
את הסיפור הזה רוצים עכשיו להציג לתיירים לא רק מהארץ אלא מהעולם כולו. ואם זה נשמע לכם תלוש מהמציאות, כנראה לא ביקרתם בבאר שבע בזמן האחרון.
מאברהם אבינו לכור האטומי
את הביקור שלי בבאר שבע אני מתחילה בעיר העתיקה. בפעם האחרונה שהייתי כאן המבנים ההיסטוריים המוזנחים התחבאו בתוך המולה מפויחת. אך כעת, אחרי מתיחת פנים הגונה, האווירה אחרת לגמרי. המיליונים הרבים שהושקעו בעיר העתיקה הפכו לסיור מפתיע מאוד, שאפשר לעשות ברגל בין הפנינים הארכיטקטוניות של העיר והאטרקציות החדשות. אני מתחילה במרכז המבקרים באר אברהם, שם נבנתה מצגת בתלת-ממד במעין שעטנז של גלביות והייטק לכבודה של הבאר שעל פי המסורת היא זו שבנה אברהם אבינו (אבל לא באמת). מכאן אני ממשיכה לבית האמנים בנגב, פינת חמד של אמנות מקומית בבית מנדטורי עם חצר מפתיעה שבה גן קטן ומקסים של עצים יבשים שפוסלו ועוטרו על ידי אמנים שונים ובטכניקות שונות. אני מתרשמת מהחידוש המוצלח של גן אלנבי, אחד הגנים הראשונים שהוקמו בישראל, וממשיכה למוזיאון הנגב לאמנות. במבנה העותמאני ששימש בעבר בית המושל ובית עיריית באר שבע אני משועשעת מהתערוכה "חמור עכשיו" שמתחקה אחר דימוי החמור בתרבות המקומית. בצמוד אליו נמצא המסגד הגדול של העיר, שאינו משמש בתפקידו זה למורת רוחם של המוסלמים החיים כאן, אלא הפך - בפסיקת בג"ץ, לאחר מאבק ציבורי ועימות משפטי – למוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח. המוזיאון/מסגד מרהיב ביופיו, וכך גם תערוכת השטיחים הממלאת את החללים הגדולים תחת קשתות המבנה.
נדמה שאת ההצלחה הגדולה ביותר נוחל כאן פארק קרסו למדע, שאמנם נחנך בסך הכל לפני שנתיים, אך הפך למוסד מקומי במהירות מסחררת. המוזיאון שוכן במבנה אבן דו-קומתי יפהפה שהוקם על ידי העותמאנים ב-1914 כבית ספר חקלאי לילדי הבדואים, אך בשל מלחמת העולם הראשונה הוא מעולם לא מימש את ייעודו. כיום זהו מוזיאון מדע אינטראקטיבי שמציג מצגים מעניינים כמו תערוכת סודות האטום או פארק צלילים מדהים, שמצליח להוציא את המדען, או את הילד, גם ממבקרים מבוגרים כמוני.